תפקידה של היהדות התורנית בשעה זו לבנות הנהגת ציבור כאשר בענוה"ר אין לנו לא מלך ולא סנהדרין "יפקוד ה' א-להי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" (במדבר כז, יז). "אחר חטא פסל מיכה ופלגש בגבעה כתוב: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא, כה). מטרת החיבור הזה, הוא, להשתדל לבאר בס"ד כיצד יש לבנות את הנהגת הציבור בימינו - שעדיין לא זכינו לביאת המשיח ולא להקמת הסנהדרין. והנה מנהיגות לציבור היא דבר הנחוץ לכל חברה וכל קהילה, וכמו שהורה ר' אלימלך מליזנסק לתלמידיו, שבכל מקום שיהיו - ימנו מנהיג עליהם אפילו אם הוא אינו גדול מהם, שהמנהיג מחבר את כל הטוב שבכל אחד, ואם אין ממנים מנהיג על הציבור, אזי ח"ו, היצר הרע הוא המנהיג המחבר את הרע שבכולם, ואם לכל קהילה נחוצה הנהגה, הרי בארץ ישראל שזכינו, וציבור גדול מבני עמנו נמצא כאן וגם השלטון על הארץ בידי עם ישראל, הרי הנהגת ציבור נכונה, היא ענין מרכזי ביותר לאומה. השלטון הנוכחי בארץ ישראל הוא במתכונת המדינות הדמוקרטיות, משום שהמנהיגים שיסדו את המדינה בחרו בדרך זו, וגם האומות המאוחדות שמסרו ליהודים את הארץ מסרו אותה בתנאי שהמשטר בארץ יהיה משטר דמוקרטי, וידוע, כי בהרבה ענינים והרבה מקומות משטר הזה נוגד לכמה דברים שבתורה כמו למשל מינוי נכרים לשררה שלטונית על יהודים, וצריך לתת את הדעת כיצד יש לנהוג גם בדבר זה. ואם אמנם למדנו קצת מעניני שלטון מאומות העולם וכמו שכתוב (דברים יז, יד): "כי תבואו אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך וירשת וישבה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי". וטעם הדבר שאנו למדים עניני מלכות מהאומות, משום שהן זקוקות יותר מעם ישראל למלך שיסדיר את עניניהן כאמור (אבות וע"ז ד, א): "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". וגדעון שופט ישראל כאשר ביקשו למנותו למלך על ישראל אמר (שופטים ח, כג): "לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם - ה' ימשול בכם". ושמואל הנביא התרעם על עם ישראל, כאשר כל זקני ישראל התקבצו ויאמרו אליו: "הנה נא זקנת ובניך לא הלכו בדרכך ועתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים, וירע הדבר בעיני שמואל" וגו', אף שיש מצוה להעמיד מלך, בכל זאת חרה לשמואל על בקשתם למלך משום שביקשו לשפטנו ככל הגויים - והרי החוקה היהודית ודיני המשפט - הם התורה, ולכן צריך המלך לכתוב לו את התורה וללמוד אותה תמיד וככתוב (דברים יז, יח): וכתב לו את משנה התורה הזאת ... והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' א-להיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם". מלבד הנהגת המלכות על העם ישנה גם הנהגת סנהדרין שמחייבת את העם לקבל את מרותה, והיא גם מחייבת את המלך. וכתב הרמב"ם (מלכים פ"א ה"ג): "אין ממנים מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים ... עוד נאמר (מלכים פ"ב ה"א) שאין המלך מוציא למלחמת הרשות אלא על פי סנהדרין של שבעים ואחת". אנו מרגישים את החסרון שאין לנו בעונה"ר בזמן הזה לא מלך ולא סנהדרין בכך שאנו עדים למצב המוסרי הקשה שבו מצוי העם בציון, שהבושה והמוסר הולכים ונעלמים, והפשיעה גוברת, רציחה ר"ל היא דבר יום ביומו, הפריצות פשתה בשכבות רבות של הציבור, הגניבות הוא דבר מצוי, אפילו חברות עירוניות גובות כספים שלא מגיע להן, השחיתות כמעט בכל המפלגות היא עובדה שכיחה ביותר, ובמקום שנהיה אור לגויים וסגולה מכל העמים, אנו ר"ל מככבים בראש טבלת פשיעת הנוער בעולם, המורים פוחדים מהתלמידים, והורים חוששים לשלוח את ילדיהם לבית ספר מחשש שיפגעו מהאלימות המצויה שם והסמים והפשיעה, מצב זה גורם שיותר ויותר אנשים מבינים שאין שום פתרון במסגרות הקיימות למצב הקשה, וכמו שאמר אברהם אבינו (בראשית יט, יא): "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום והרגוני על דבר אשתי", ואפשר עכשיו להביא את העם להכרה, כי רק הנהגת התורה - שאותה מורים גדולי התורה, יכולה להציל את האומה. ואז נעשה את המוטל עלינו כראוי ונהיה עם קדוש וכמו שנאמר על עם ישראל בתפארתו "ישראל אשר בך אתפאר". ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה לכוון לאמיתה של תורה ובמיוחד בענין כה מרכזי שעיקר היהדות תלוי בזה ושלא ניכשל חלילה בשום טעות. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

פרק א' מתפקידי המלך והסנהדרין הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג,ב. ע"ז ד, א). מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט,ד). שלוש מצוות נצטוו ישראל לקיימן בעת כניסתן לארץ: א. למנות מלך שנאמר: שום תשים עליך מלך. ב. למחות את שמו של עמלך. ג. לבנות את בית הבחירה. אולם בפועל נדחה הדבר לזמן ממושך עד שהעם בימי שמואל הנביא דרשו להקים מלך על העם. זאת אומרת, שאמנם המצווה היתה מיד בכניסה, אך צריך לכך שיתמלאו התנאים הנחוצים לכך. וכנראה, שאחד התנאים הוא שהעם יבקש וירצה מלך. וכמו שכתוב (דברים יז, יד): "ואמרת אשימה עלי מלך". בימינו שהמצב המוסרי שקיים בחברה ירוד, הוא זה שגורם לכך שאפשר יהיה לעורר את הציבור לדרוש מלכות תורנית, ובעת כתיבת השורות חודש אייר תשס"ה נתפרסם סקר שלכששים וחמשה אחוזים מתושבי המדינה לא איכפת אם ראש הממשלה בארץ יהיה אדם החובש כיפה לראשו! וזה מחזק את האמור, שהעם רוצה שינוי בצורת השלטון שיהיה חזק יותר ואמיתי יותר, ושלטון שהתורה מצווה עליו, הוא אכן כזה. כבר אמרו רבותינו (ע"ז ד, א) על הכתוב: ותעש אדם כדגי הים - למה נמשלו בני אדם לדגי הים? מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, והיינו דתנן: רבי חנינא סגן הכהן אומר: הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". וזה אמור בכל חברה ואפילו בחברה של יראים ושלמים, שהרי טבעו של עולם, שאין אדם רואה חובה לעצמו, ומשום כך הוא חושב שהוא צודק. גם במקרים שאין זה כך, ואז הוא עלול לקפח את זולתו, ולכן צריך שלטון חזק שמשליט חוק וסדר. חוקי השלטון היהודי - הם חוקי התורה - שמחייבים את המלך היהודי ואת הסנהדרין. אולם, היות וישנם ענינים שהם נחוצים לחברה שאינם כלולים באופן מפורש בתורה, נתנה תורה זכות למלך לחוקק חוקים, כמו חוקי מסחר, חוקי תעבורה, וגם סמכות להעניש כשיש צורך בכך גם במקום שחוקי התורה אינם מחייבים עונש זה, וכעין שכתב הרמב"ם (מלכים פ"ג): "כל הורג נפשות שלא בראייה ברורה או בלא התראה ואפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש רשות למלך להורגו ולתקן עולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד, ותולה ומניחן תלויים ימים רבים [אף שבדין התורה צריכים לקבור באותו היום, אבל במקרה של מלך מותר להשהות את הקבורה כדי] להטיל אימה ולשבר יד רשעי עולם", וכבר נפסקה ההלכה ש"דינא דמלכותא דינא". ואפילו למי שסובר שכלל זה לא אמור בארץ ישראל, אך במקרה והשלטון נבחר על פי ההלכה, הרי לז' טובי העיר ישנה סמכות לחייב את הציבור בתקנות שהם עושים, ובשו"ת דעת כהן אף הוסיף לבאר שכל שלטון מרכזי של העם דינו כמלך, ולכן גם שלטון של דמוקרטיה יש לו סמכות של מלך. עוד נאמר (שו"ע חו"מ סי' ב'): "כל בית דין אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעריות ושהוא לצורך שעה, דנים בין מיתה ובין ממון, בין כל עונש ואפילו אין בדבר עדות גמורה, ואם הוא אלם - חובטין אותו על ידי עכו"ם, ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פירצות הדור, וכל מעשיהם יהיו לשם שמים, ודווקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום בית דין עליהם". באמת, אנו מצפים לשלטונו של מלך המשיח שהוא מזרע דוד שהוא הראוי לשלוט על העם וכל שלטון אחר, הוא בבחינת הוראת שעה בלבד, והחשמונאים שנטלו מלכות לעצמם, ולא העבירו אותה לבית דוד, נענשו קשות, עד שהורדוס כילה את כל צאצאיהם ולא נשאר מהם זכר, עד שכל מי שהיה אומר: אני מבית חשמונאי - ידוע היה שהוא עבד, כי הוא ממשפחת הורדוס ולא מצאצאי החשמונאים, וכמו שביאר הרמב"ן (בראשית מט,י) על הכתוב: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". אך בזמן הזה, עד שיתגלה מלך המשיח, השלטון הדמוקרטי הוא הרע במיעוטו, משום שהוא מאפשר לכל מיעוט לקיים את אורחות חייו במידת מה באופן עצמאי. ולכן גדולי התורה סמכו את ידיהם עליו, כדי שיהיה אפשר לשמור את המצוות גם בעת שהשלטון חלילה אינו שלטון של תורה, אך בימינו אפשר לכוון את העם לשלטון של תורה, ואף שהאו"ם דרש מאתנו לנהוג שלטון דומה למדינות הדמוקרטיות, הרי האו"ם משלים עם שלטון של האיסלם כמו שנהוג בסעודיה, באירן, ועוד מקומות, וכל שכן שישלימו במקרה של שלטון של תורה שהוא הוגן כלפי כל אדם, ואף שאין ממנים נכרי לשררה על ישראל, אין זה מונע מהנכרים שבארץ את זכויות האזרח. כמו כן שלטון יהודי ישתדל לחנך את הנכרים הגרים בארץ להיות בני נח, שדינם הוא כמו גר תושב לפי כמה פוסקים ואז יש להם הרבה יותר זכויות של תושבים. תפקיד המלך וכמוהו בעל שררה אחר, לדאוג לטובת העם במידה מרובה כל כך עד שנחשב כעבד לציבור כמו שאמר רבן גמליאל לתלמידי רבי יהושע שסירבו להתמנות על הציבור מפני מידת הענווה: כמדומה ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם! שנאמר: אם עבד תהיה לעם הזה", וזה אמור הן בדאגה לסדר החברתי שינהלו משפטים צודקים ככתוב (ירמיה כא, יב): "בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט והצילו גזול מיד עושק" וגו'. עוד כתוב (ירמיהו כב -ב-ג): ואמרת, שמע דבר ה' מלך יהודה היושב על כסא דוד אתה ואביך ... כה אמר ה': עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק, וגר יתום ואלמנה אל תונו, אל תחמסו, ודם נקי אל תשפכו במקום הזה". כמו כן השלטון צריך לחנך את האדם, הן בדוגמא האישית כמו שנאמר על דוד המלך שהיה קם בחצות הלילה לומר שירות ותשבחות לפני ה' ולעסוק בתורה, והיו העם אומרים, אם המלך כך, אנו על אחת כמה וכמה, וגם הם היו משכימים לעסוק בתורה, אבל לא רק בדוגמא האישית השלטון צריך לחנך, אלא גם במעשים, ולעיתים אף בכפייה, וכמו שעשה חזקיה מלך יהודה כאמור (סנה' צד, ב): נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, ובדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק (צעיר) ותינוקת (צעירה), איש ואשה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה [אף שהם קשים ללימוד יותר משאר דברים], וכן היה נותן שמן למאור בבתי כנסיות ובתי מדרשות שיוסיפו ללמוד תורה גם בלילה. מכלל הדאגה לציבור שצריכים השלטונות לדאוג, זה לעשות משטר חזק, וכשלא היה מלך לישראל בתקופת השופטים אז הדור היה שופט את שופטיו, ולכן היתה ירידה רוחנית בדור עד שאלימלך ובניו מחלון וכליון ירדו מן הארץ למואב! אמנם הרעב היה עיקר הסיבה לכך, אך הוא היה לעונש רוחני שהדור שפט את שופטיו, ויתכן גם שסיבת קושי הרעב, נבע מכך שלא היה שלטון מרכזי שידאג לציבור, ושלא כמו שעשה יוסף במצרים שהציל אותם מכליה על ידי דאגתו לציבור שם. והיות והשלטון צריך להיות תקיף וחזק כדי שיוכל להוביל את העם כפי הראוי, לכן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך - וזה אמור לא רק על העם אלא גם על המלך שצריך להקפיד על כבודו - כיון שכבודו זה כבוד העם, ועונש קשה מטילים על מי שפוגע במלכות ובמי שממונה על השלטון, ככתוב (יהושע א, יט): "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, רק חזק ואמץ" וכתב הרמב"ם (מלכים פ"ג ה"ח): "כל המורד במלך ישראל - יש רשות למלך להורגו, אפילו גזר על אחד העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא יצא מביתו ויצא, חייב מיתה, ואם ירצה המלך להורגו - יהרוג שנאמר: כל אשר ימרה את פיך וגו', וכל המבזה את המלך או מחרפו, יש למלך רשות להורגו כשמעי בן גרא ... ויש לו לאסור ולהכות בשוטים לכבודו". אולם, אף שניתן למלך לשלוט באופן תקיף, הוא אינו מקור הסמכות, אלא הוא כפוף לחוקי התורה וכמו שכתוב (דברים יז, יח): "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים, והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' א-להיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם". וכך גם נאמר ליהושע ככתוב (יהושע א, ו-ז) רק חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם, רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל - למען תשכיל בכל אשר תלך, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח דרכיך ואז תשכיל", וכתב הרמב"ם (מלכים פ"ג ה"ו): בטעם איסור נשיאת ריבוי נשים למלך לבל יסור לבו - על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר: ולא יסור לבבו - שלבו הוא לב כל ישראל - לפיכך דִבְקוֹ הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר: "כל ימי חייו". ועל האופן בו הוא צריך לנהוג עם הציבור למרות חיובו לנהוג בתקיפות וכאמור לעיל, כתב הרמב"ם (מלכים ב, ו): "כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחִיֵב הכל בכבודו כך ציוהו להיות לבבו בקרבו שפל וחלל שנאמר: "ולבי חלל בקרבי", ולא ינהג גסות לב בישראל יותר מדאי שנאמר: לבלתי רום לבבו מאחיו, ויהיה חונן ומרחם לקטנים ולגדולים, ויצא ויבוא בחפציהם ובטובותם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל הקהל בלשון רבים - רברי ריבות, שנאמר: שמעוני אחי ורעי, ואומר: אם עבד תהיה לעם הזה וגו' לעולם ינהג בענוה יתירה אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר: "ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם", ויסבול טרחם ומשאם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק - רועה קראו הכתוב - "לרעות ביעקב עמו" ודרכו של רועה מפורש בקבלה: כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות וגו'. מתפקידי הסנהדרין

תפקידי הסנהדרין הם מגוונים וכוללים כמה דברים וביניהם: א. קביעת ההלכה לכל האומה. ב. העיסוק במשפטים שבין אדם לחבירו. ג. חינוך האומה לקיום מצוות ולמידות טובות. ד. אחריות על האומה במינוי המלך והדיינים, יציאה למלחמה ועוד. ה. דאגה לצרכי הציבור הרוחניים והגשמיים. א. קביעת ההלכה "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דין לדין, ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' א-לוקיך בו ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ... ושמרת לעשות ככל אשר יורוך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן ... או אל השופט - ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו ייראון ולא יזידון עוד (דברים טז, א-יב). כתב הרמב"ם (ממרים א, א): "בית הדין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר: על פי התורה אשר יורוך - זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו - חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולהשען עליהם". וזה איחד את האומה כי הכל עשו כפי פסק הסנהדרין וכמו שכתב הרמב"ם (ממרים פ"א ה"ה): כשהיה בית דין הגדול קיים - לא היתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל - שואל את בית דין שבעירו, אם ידעו - אמרו לו, אם לאו - הרי השואל עם אותו בית דין או שלוחו, עולים לירושלים, ושואלים לבית דין שבהר הבית, אם ידעו - אמרו לו, אם לאו - השואל והכל באים לבית דין שעל פתח העזרה, אם ידעו - אמרו לו, ואם לאו - הכל באים לבית דין הגדול ושואלים אותו ... ומשבטל בית הדין הגדול רבתה מחלוקת בישראל - זה מטמא ונותן טעם לדבריו, וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר". בית דין הגדול מושבו היה בלשכת הגזית ומשם שאב את כוחו הגדול, אולם יש גם כח לסמכות כעין סנהדרין הגדולה שהיא לקביעת כל חכמי הדור, כמו שהיתה לרבינו הקדוש הסמכות לחתום את המשנה כיון שהיתה בהסכמת כל חכמי התורה שבארץ, אף שלא היו יושבים בלשכת הגזית, כמו כן, רב אשי שחתם את הש"ס בבבל אף ששם כמעט ולא היו סמוכים, כיון שאין סמיכה אלא בארץ ישראל. כמו כן, עם ישראל קיבל את סמכות השלחן ערוך, וזה מחייב את כל האומה, וכן גם מסתמנת קבלה מוחלטת של האומה לפסקי המשנה ברורה, הרי שקבלת עם ישראל יש לה תוקף הלכתי, ואולי זה מקור הרמב"ם שסבר שאם כל חכמי ישראל יסכימו על חכם מחכמי ישראל לסמוך אותו, הוא יחשב לסמוך, למרות שלא נסמך מסמוך אחר. תפקיד הסנהדרין לפקח על עניני הכלל

הסנהדרין אחראים לעניני הציבור, כמו קביעת הלוח, אם להוסיף חודש מעובר לשנה ומתי לקדש את החודש (אף שלזה אין צורך בשבעים ואחת וגם לא בלשכת הגזית, אך צריך בית דין סמוכים של גדולי הדור), הם גם ממנים את המלכים כאמור (רמב"ם א, ג) אין מעמידים מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא". עוד כתב הרמב"ם (סנה' פ"ה ה"א): אין מעמידים מלך אלא על פי בית דין של שבעים אוחד ואין עושים סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ואין דנין לא את השבט שהודח כולו ולא את נביא השקר, ולא את הכהן הגדול בדיני נפשות, אלא בבית דין הגדול, ואין עושים זקן ממרא, ולא עיר הנדחת, ולא משקין את הסוטה אלא בבית דין הגדול ואין מוסיפים על העיר ועל העזרות ולא מוציאים למלחמת הרשות אלא על פי בית דין הגדול" ... ובימי שמואל הנביא זקני הדור באו אל שמואל וביקשו מינוי של מלך על העם. עוד כתב הרמב"ם (סנה' פ"א ה"א) על תפקיד השוטרים הממונים לתיקון החברה שהם נמצאים תחת מרות הסנהדרין וזו לשונו: שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדים לפני הדיינים המסבבים בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמידות ולהכות כל מעוות, וכל מעשיהם על פי הדיינים, וכל שיראו בו ערוות דבר, מביאים אותו לבית דין ודנין אותו כפי רשעו". תפקיד הסנהדרין לשפוט בין איש ובין רעהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' א-לקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (דברים טז, יח). רבן גמליאל אומר (אבות א, יח): על שלושה דברים העולם קיים: על האמת ועל הדין ועל השלום, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם", וכיון שהעולם עומד על הדין, לכן אחת משבע מצוות בני נח -היא הדינים, היינו להקים בתי דין ולדון בין איש ובין רעהו. המשפט בין איש לבין רעהו הוא חשוב ביותר, ומשה רבינו אף הסביר ליתרו (שמות יח, טז): "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו" וגו' , בימים עברו היתה כיכר מצויה בסמוך לשערי העיר שם היו מתאספים קונים ומוכרים, משום כך, גם היה מושב בית הדין בשערי העיר, כדי שיוכלו לבוא מיד לפני בית הדין ולהתדיין בכל מקרה של דין ודברים, והם כאמור גם שמעמידים בתי דינים לעם ישראל שידונו בכל עיר ובכל פרט. תפקיד הסנהדרין לדאוג לצרכי הציבור הארציים

ד

וד המלך שהיה קם בחצות הלילה לומר שירות ותשבחות כיון שעלה עמוד השחר, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: עמך ישראל צריכים פרנסה (ברכות ג, ב). לעיל כבר הבאנו את דברי הרמב"ם שהסנהדרין עוסקים לא רק בפסיקה אלא גם בטיפול בשערים (מחירים) ובמידות (משקלות) שאלו הם דברים ארציים, וכן הבאנו בפתיח את בקשת זקני ישראל מדוד המלך" עמך ישראל צריכים פרנסה. ודוד המלך אמר להם לבסוף: לכו ופשטו בגדודי והיו יועצים באחיתופל ונמלכים בסנהדרין, אם לצאת למלחמה בשביל פרנסה. בספר נפש הרב נתבארה תמיהה זו: וכי בשביל פרנסה מסכנים חיילים, למדנו כי ענין פרנסה של ציבור זה נחשב כדיני נפשות, משום שחסרון פרנסה בציבור הרבה פעמים זה פוגע בנפשות. עוד נאמר (מו"ק ב, א) שממוני הציבור שולחים אנשים אפילו בחול המועד שיהיו מתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים, וחוטטין אותם ומתקינים את הדרכים ושערי המחוזות ואת מקואות המים, ועושין כל צרכי רבים". ונאמר (מו"ק ה, א): ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלה שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום, תלמוד לומר: והיה עליך דמים". עוד נאמר (מו"ק ו, א) האי צורבא מדרבנן [תלמיד חכם צעיר כל מילי דמתא עליה רמיא [כל עניני העיר מוטלים עליו]. ויעקב אבינו בבואו לשכם סידר להם: לפי רב, מטבעות, לפי שמואל שווקים תיקן להם, ולפי רבי יוחנן מרחצאות תיקן להם!

פרק ב' תפקידנו בזמן שאין לנו בעונה"ר לא מלך ולא סנהדרין "השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה" (מתפילת השמונה עשרה). הנהגת הציבור של עם ישראל הראויה היא הנהגת מלכות בית דוד ועל פי הסנהדרין, ולכך אנו מייחלים ומתפללים שנזכה לזה במהרה בימינו. אך כפי שכבר הוזכר לעיל, המשטר בימינו הוא משטר של דמוקרטיה - שלטון שנבחר מדי זמן על ידי הציבור, וגדולי ישראל ראו בכך את הרע במיעוטו משום שבמשטר כזה יכול כל מיעוט לשמור על עצמאותו במידת מה. מצב של בחירת נציגי ציבור, קיים גם ביהדות - ואלו הם ז' טובי העיר שמטפלים בעניני הציבור והם נבחרים על ידי גדולי התורה והציבור וכמו שאמרו (ברכות ...) אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בו, ובמזרח אירופה היה ועד ארבע ארצות שהיה מפקח על עניני הציבור וגם מתקן תקנות, והיו בו הן גדולי תורה והן מנהיגי ציבור מקרב העסקנים שאינם תלמידי חכמים. על כן עלינו להכין אנשים מתאימים להנהגת ציבור שיִבַּחרו בבחירות דמוקרטיות, היינו להכשיר יהודים יראי שמים, לכל מיני תפקידים הנחוצים להנהגת מדינה, כמו אנשי צבא, אנשי כלכלה, אנשים הבקיאים במדיניות, רפואה וכל יתר הדברים הנחוצים לעם על אדמתו, אשר יונהגו על פי גדולי התורה, ויבקשו את אימון העם, וזה ברור, שאם הדבר יעשה באופן הנכון הרי העם יבחר בהם. וכבר היה נסיון היסטורי מוצלח ביותר כאשר המלכה שלומציון החשמונאית, ניהלה את הממלכה בהתייעצות עם אחיה שמעון בן שטח שהיה ראש הסנהדרין, והיתה תקופה זו תקופת תור הזהב של הבית השני. המצב הקשה שבו נתונה מדינת ישראל, שאנשים נרצחים בה בתדירות נוראה, והרבה פעמים ללא שום סיבה הגיונית ... הפשע משתולל, החינוך בבתי הספר הרוס, רבים מאנשי השלטון מושחתים, אם על ידי השוחד שנותנים, והמשרות שמחלקים לקרוביהם, בלי שיהיה לכך הצדקה, כל זה גורם שבני אדם יבקשו צורת הנהגה חדשה, ואם היהדות התורנית תשכיל להקים אנשים מומחים לשטחים האמורים, והם יהיו יראי שמים - ומתוך כך גם יהיו נקיי כפיים ומעשיהם יהיו ביושר ובהגינות ציבורית, הרי העם יבחר בהם, כבר כתבנו לעיל, שרובו המוחלט של העם אינו מסתייג מראש ממשלה שחובש כיפה לראשו. המצב הקשה דומה מאד למה שנאמר (סוף סוטה) על עקבתא דמשיחא, שחוצפא יסגא, בן קם באביו בת באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו, בית ועד יהפך לזנות הגפן תתן פריה והיין יהיה ביוקר, הפאבים ר"ל מלאים בני נוער, ויש שלא מסתפקים באלכוהול ונוטלים סמים והנגע הזה מתפשט יותר ויותר, אולי זה תהליך שמיימי שנועד לעורר את הציבור לשוב בתשובה כמו שביאר הגר"א את הכתוב: נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל - נפלה עד שפל - לא תוסיף שהגיעה עד שפל שאין למטה ממנו - קום בתולת ישראל, זה מעורר את העם לשוב, כיון שיראה העם את מה שהנביא ירמיה אמר: שעזבו את מקור מים חיים והלכו לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים, וזה גם משמעות הענין האמור (סנהדרין) שמשיח יבוא או בדור שכולו זכאי או חלילה בדור שכולו חייב, משום שאז העם יתעורר וישוב בתשובה ויחזור להיות דור שכולו זכאי. יתכן מאד, שלא בכל מקצוע נמצא מיד מומחים שומרי תורה מתאימים, ואז נצטרך להשתמש גם בכאלה שעדיין אינם שומרי תורה, אך מינוי זה יהיה זמני כהוראת שעה, ונצטרך להשתדל לחנך את הציבור עד שיהיו מומחים בכל שטח, כמו שמבאר החתם סופר (חידושים למסכת סוכה דף לו). כדי לרכוש את לב העם, אנו צריכים כבר עכשיו לפעול לטובת הציבור, לא רק בענינים רוחניים, אלא גם בענינינם הארציים הנחוצים לציבור, ועובדה היא, שבמקומות שהיהדות התורנית עסקה גם בענינים הארציים של הציבור, שם גם כאלה שאינם נקראים שומרי מצוות תומכים בהנהגה תורנית לדוגמא בירושלים נבחר ראש עיר חרדי משום שהוא הקים רשת נפלאה של עזרה לציבור בשם "יד שרה" המשאילה מכשירים רפואיים לנצרכים. וכן בנתניה שהאדמו"ר מלקוזינבורג זצ"ל הקים את בית החולים לניאדו. אנשים רבים שאינם חרדים מצביעים שם לנציגי הציבור החרדיים, וכבר ענה הגר"י יחזקאל אברמסקי לשאלה: מדוע ישנם אנשים תורניים בעלי שיעור קומה יותר מחבריהם ובכל זאת משפיעים על הציבור הרבה פחות מאלו שהם קטנים מהם בהרבה? על כך הוא אמר: הללו רק מרביצים תורה, והללו גם דואגים לצרכיהם הארציים של המושפעים! וכעין שאמרו: (אבות ג,יז) אם אין קמח אין תורה, והספירה שנצטונו לספור בכל שנה כדי להתכונן למתן תורה היא "לעומר" ללמדנו כי צריך גם לדאוג לעומר, שהוא המזון שאי אפשר להתקיים בלעדיו. בנוסף להכנת אנשי מקצוע, צריך גם להכין תלמידי חכמים שיתמחו בהלכות ציבור, כמו הפעלת משטרה בשבת, חברת חשמל בשבת, צבא יהודי וכלכלה ומדיניות יהודית וכל כיוצא בזה. ובגמרא (סוטה מט, ב) מסופר על הפסוק "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי", רשב"ג אומר שבבית נשיאי ישראל היו חציים לומדים תורה כל הזמן וחציים (חמש מאות) למדו חכמה יונית (שהיתה נחוצה אז להנהגת הציבור) שהיו קרובים למלכות. כיצד ראויה שתהיה ההנהגת התורנית של הציבור

עד שנזכה לסנהדרין עלינו להכין תלמידי חכמים הבקיאים לא רק בהלכות יום יום אלא גם בהלכות מדינה שהרי חברי הסנהדרין היו צריכים לדעת גם חכמות אחרות מלבד חכמת התורה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין, והם יהיו הנהגת הציבור, ויש לארגן זאת באלו האופנים: א. מרכז תורני שאליו יתאספו כל גדולי הדור ושם ילבנו את השאלות העומדות על הפרק וישתדלו להכריע את הספיקות, דבר זה יאחד את האומה משתי סיבות. א. שכל גדולי הדור מכל החוגים יתכנסו יחדיו. ב. תהיה הכרעה אחידה כיון שילכו אחר הרוב, וכבר נתבאר לעיל, שכשיש הסכמת רוב החכמים והעם עמהם, יש בזה כח של סמכות מעין הסמכות שהיתה לסנהדרין, וכמו שקיבל עם ישראל את סמכות השולחן ערוך ועתה את סמכות המשנה ברורה, ולא יהיו לעם תורות תורות, סיבה שגורמת הרבה לאנשים רחוקים שלא יתקרבו ליהדות כי הם מבולבלים מכך שלא רואים דעת תורה ברורה בנושאים ציבוריים וגם בהלכה הם רואים דעות רבות, וזה מתסכל אותם משום שהם חשים שאין הם יודעים מה היא האמת. בימינו, שיש הרבה חילוקי דעות בהלכה, רבים מהציבור עושים מה שהם מבינים בעצמם בהלכה, ובמקרה הטוב הם שואלים לרב שלהם ולכל אחד יש רב שלו, וכבר אמרו רבותינו על הכתוב: "עמי מקלו יגיד לו" - רב שמקל בהלכה אליו שומעים. מרכז תורני, שהוא כאמור ירכז את גדולי התורה לדיעה אחת שתשמע, זה יאחד את העם, וגם יביא את העם לשמוע את דבר ה', וכיון שהנהגתם היא לשם שמים ורק טובת הציבור לעיניהם ללא ספק שזה יכול להשפיע על הציבור אפילו על אלו שרחוקים מיהדותם לחזור ולהסתופף תחת הנהגת התורה. כאשר דעת התורה תשמע בקול אחד בכל ענין, בין בענין הכלל ובין בעניני הפרט, בין בענינים רוחניים ובין בענינים הארציים. ובעל ספר החינוך כתב (מצוה תצה): שהמצוה לשמוע ככל אשר יורו סנהדרין נוהגת בכל דור וו לשונו: "ובכלל המצוה: גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט - כלומר, החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו וכמו שפירשו חז"ל: ואל השופט אשר יהיה בימים ההם - יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו, ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדורו - בחכמת התורה ככל אשר יורו מבטל עשה זו, ועונשו גדול מאד וזהו עמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת" ואף לאלו שסוברים שמצוה זו נאמרה רק על בית דין הגדול שבלשכת הגזית, הרי גדולי הדור הם רבותינו, וכל המהרהר אחרי רבו הרי זה כמהרהר אחר השכינה, וכל החולק על רבו כאילו חולק על השכינה. עשיית בתי דינים לכל הציבור

גדולי התורה שיתאספו יחדיו יהיו אחראים לכל הקורה בציבור והם ישגיחו על מינוי דיינים לדון דיני ממונות, ולמינוי מורי הוראה שיענו לשאלות באיסור והיתר בבתי הוראה. כמו כן צריך להקים מסגרות תורניות לייעוץ בעניני הדרכה לקראת נישואין, שלום בית, חינוך ילדים, חינוך והוראה בבתי הלימודים, הקמת בתי מדרש לכל הציבור הקובעים עיתים לתורה, יצירת בתי מדרש להלכה ובמיוחד לעניני ציבור, וכמו שכבר כתבנו לעיל, בתי מדרש לעניני כלכלה בתי מדרש לעניני משפט, בתי מדרש לעניני משטרה, בתי מדרש לעניני רפואה, בתי מדרש לעניני צבא וכן כיוצא בהן, כל מיני נושאים שצריך ללמד לציבור ולמנהיגיו כיצד יש לנהוג על פי התורה בכל שאלה ושאלה. החלוקה האמורה, היא דומה למה שייעץ יתרו למשה למנות שרי עשרות שרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים שכל שר ממונה על תפקיד מסויים ומי שגדול ממנו ממונה על דברים גדולים יותר, ואין להשאיר כל שאלה לטיפולם של גדולי הדור, כיון שאי אפשר להביא כל דבר אליהם וצריך להביאם תחילה לממונים הקטנים יותר, ורק דברים שהם אינם מסוגלים לענות עליהם בעצמם יביאו אל המרכז התורני הנ"ל, וכמו שאומר יתרו (שמות יח) נבול תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך, וכיון שאין לנו את המסגרות האמורות, יש רבים שבענוה"ר פונים אל ערכאות, כיון שהם לא מוצאים את המסגרות התורניות שאליהם יוכלו לפנות והרי יש בכך חילול ה' חמור ביותר. בעבר, כשיסדו את תנועת אגודת ישראל בחו"ל, היה לתנועה שתי מטרות חשובות ביותר: א. איחוד כל פלגי העם חסידים ומתנגדים. ב. לפתור את בעיות השעה על פי התורה, וזה דומה למה שכתבנו לעיל, ונראה, שבכך אנו מקיימים שופטים ושוטרים תתן לך, כיון שזו תשתית שעליה אפשר להקים סנהדרין כשיעלה עת רצון מלפני ה', והרי זה כעין שעשה החפץ חיים בענין המקדש והקרבנות שכתב ספרים והקים כולל שילמדו בו דיני הקדשים.

פרק ג' לימוד התורה בגלות ולימוד התורה בארץ ישראל "אני מאמין באמונה שלימה שזאת התורה לא תהיה מוחלפת". (מי"ג עיקרי האמונה שביאר הרמב"ם). מיום שחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה (ברכות ח, א). "במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל" (סנה' כד).

"עתידה תורה שתשתכח מישראל ... שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד" (שבת קלט, א). התורה היא נצחית בכל זמן ובכל מקום, אף על פי כן יש הבדלים בין דרך הלימוד שהיה נהוג בגולה לבין דרך הלימוד שבארץ ישראל, כמו שאמרו (סנה' כד) שתלמידי חכמים שבארץ ישראל נוחים זה לזה כמו שמן, ותלמידי חכמים שבבבל מרים זה לזה כזיתים, כיון שהם מתפלפלים זה עם זה ונאמר (קידושין) שאפילו האב ובנו הרב ותלמידו נעשים כאויבים בעת הויכוחים בלימודים. ולכן תלמידי חכמים שבבבל קמים זה מפני זה וקורעים קריעה במות החברותא, כיון שלומדים זה מזה, על לימוד התורה של בבל אמרו, שהיא כחושך, וראה ביאור נפלא על כך בפירוש העמק דבר שמות לד, שחלילה שאין זה גנות, אלא שדרך לימוד זה היה נחוץ להאיר את אור התורה בחשכת הגלות של גלות בבל). עוד נראה, שהכונה שתלמוד בבל הוא כחושך, משום שלא עמדו לענין להכריע את ההלכה, וריבוי הדיעות גורם לאי בהירות בהלכה למעשה, וזה משום שאין היום כח להגיע להכרעת ההלכה בגלות, שאין שם זכות ארץ ישראל. יתירה מזה, בגלות אין את אותו צורך שיש בארץ ישראל להגיע לקביעת הלכה, משום שבגלות היהודים הם כיחידים, ואפשר להחמיר מספק או לעשות כפי מה שהגדול המקומי פוסק, אך בארץ ישראל - שקיים ציבור גדול, אי אפשר לתת לו כמה פסקים ולהשאיר את המחלוקות בהלכה ללא הכרעה, וגם אי אפשר שכל אחד ילך אחר רבו כי זה עושה את התורה לתורות רבות, והאיסור של לא תתגודדו כולל גם שלא יהיו שני דיעות באותו בית דין שחלק יורו כך וחלק יורו אחרת. ראייה לדברינו, זה ספר ההלכה של הרמב"ם, שהרמב"ם כתב אותו לאומה כולה ולא ליחידים שבגלות, שהרי שם נתבארו דיני המקדש, הסנהדרין, מלכים ועניני המשיח, משום כך ספרו וכתב בלשון פסוקה מוחלטת ורק לעיתים בודדות ביותר הוא הביא גם מנהג שונה ממה שהוא פסק, והסיבה כמו שנתבאר לאומה צריך פסק הלכה ברור. כמו כן החפץ חיים שרצה לקרב את הגאולה וחיבר את ספריו לצורך זה, הספר הראשון שלו היה שמירת הלשון משום שעיקר החורבן היה על ידי הלשנה של בר קמצא, ואחרי כן הוא כתב ספרים על לימוד תורה וחסד, וטרח הרבה בדיני הקרבנות, ולבסוף כתב את ספר המשנה ברורה, כדי לסכם את ההלכה (בספר זה הוא כתב גם פירוש בשם משנה ברורה וגם פירוש בשם ביאור הלכה, על דרך שנאמר (שבת קלט) שבאחרית הימים תשתכח התורה שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד). ב. הלימוד בגלות הוא מוגבל גם בכך, שאין אפשרות לבחון כל דבר במציאות ולא כמו שעשה רבי שמעון בן מנסיא שהיה בודק באופן מעשי כל מיני ענינים שבתורה (ראה חולין) ולכן בגלות הוא בעיקר מתוך סברא ולא מתוך בדיקה בשטח. בארץ ישראל, יש יותר כלים לבדוק הרבה ספיקות ומחלוקות בהלכה באופן טכני, אמנם כבר הראה הנסיון שכל מיני מסקנות מדעיות נשתנו במשך הזמן, ולפעמים מן הקצה אל הקצה, ולכן אי אפשר לסמוך על מסקנות מעבדה אלא רק הסנהדרין שהיתה שורה עליהם רוח הקודש וזכו לסייעתא דשמיא מיוחדת ויכלו להסיק מסקנות. אולם כבר כתבנו לעיל, שהסכמת כל גדולי ישראל זוכה למעין סייעתא דשמיא של סנהדרין, וכמו שזכה לכך רבינו הבית יוסף. והג"ר חיים מצאנז, אף ביאר שבעל אור החיים על התורה זכה לחבר את חיבורו ב"רוח הקודש בחכמה" היינו השראה אלוקית מיוחדת, ואם נצליח ליצור את המסגרות הנזכרות, נזכה ליכולת פסיקה בענינים שכיום קשה ביותר לפסוק אותם, וכמו שאמר לכותב השורות אחד מגדולי הפוסקים של דורנו, על השאלה ששאל כותב השורות: כיצד יש לנהוג במקרה של חטיפת בני ערובה, האם מותר להסתכן כדי לשחררם וכן האם מותר לסכן את בני הערובה בנסיון השחרור, והוא ענה: ב"ה שלא שואלים אותנו שאלה זו הלכה למעשה, כי לשאלה כזו צריך סייעתא דשמיא הנתונה לסנהדרין, אולם לפי הכתוב לעיל יתכן יהיה לענות גם לשאלות ציבוריות כאלה ואחרות מסוג זה, כאשר כל גדולי התורה יהיו במושב אחד.